הקשר
במסגרת השירות הצבאי, בסביבה תפעולית עם שגרה ומידע שצריך להיות נגיש — ראיתי פער. מידע שהיה קיים, אבל לא תמיד מסודר, לא תמיד זמין, ולא תמיד אצל מי שצריך.
מה ראיתי
ידע ארגוני שהתפזר — בראש של אנשים, בקבצים, בניירות. כשמישהו חדש הגיע, או כשהיה לחץ — המידע לא תמיד היה שם.
לא הייתה "בקשה רשמית" למערכת. היה צורך שראיתי בעיניים.
מה עשיתי
יזמתי פיתוח של מערכת לניהול ידע. לא חיכיתי שיגידו לי "תבנה" — זיהיתי את הפער והתחלתי לפתור אותו.
שאלות שעמדו בבסיס
- מה צריך להיות נגיש — ולמי?
- איך מידע מאורגן היום, ומה קורה כשהוא לא?
- מה קורה כשמישהו חדש מגיע ולא מכיר את השגרה?
- איך אפשר לשמור על מידע מעודכן בלי להעמיס על האנשים?
מה נבנה
מערכת שמרכזת ומארגנת מידע — כדי שיהיה קל יותר למצוא, לעדכן, ולגשת אליו. לא פתרון מורכב מדי — משהו שעובד בשטח.
יישום טכני
פיתוח ב-Visual Basic — הטכנולוגיה שהייתה זמינה ומתאימה לאותה תקופה.
מצב נוכחי
פרויקט היסטורי — הושלם במסגרת השירות. הוא לא הפרויקט שבו אני עובד היום, אבל הוא חלק מהדרך.
ערך מעשי
מידע שהיה מפוזר — הפך לנגיש ומסודר יותר. פחות תלות ב"מי שזוכר" — יותר בכלי שעובד.
מה נשאר איתי
זה היה אחד הרגעים הראשונים שבהם הבנתי: אני לא צריך לחכות להוראה כדי לזהות צורך ולבנות פתרון. אותה גישה — לראות, להבין, לבנות — מלווה אותי עד היום, ב-Sora ובפרויקטים אחרים.