לא מתחילים מטכנולוגיה
כשמישהו פונה אליי, לרוב כבר יש רעיון טכני. פורטל, מערכת, אוטומציה. זו נקודת פתיחה טובה — אבל היא לא תמיד נקודת ההתחלה שלי.
אני מתחיל מאנשים, מתהליכים, ומהצורך האמיתי שמאחורי הבקשה. טכנולוגיה היא הכלי. לא השיחה.
דרך עבודה
לפני שאני בונה משהו — אני רוצה להבין. לא כסיסמה, אלא כדרך עבודה.
כשמישהו פונה אליי, לרוב כבר יש רעיון טכני. פורטל, מערכת, אוטומציה. זו נקודת פתיחה טובה — אבל היא לא תמיד נקודת ההתחלה שלי.
אני מתחיל מאנשים, מתהליכים, ומהצורך האמיתי שמאחורי הבקשה. טכנולוגיה היא הכלי. לא השיחה.
לפני שבוחרים שפה, מסגרת, או ארכיטקטורה — צריך להבין מה הבעיה שמנסים לפתור.
לפעמים הבעיה ברורה. לפעמים היא לא במקום שחשבו. ולפעמים הפתרון הנכון פשוט יותר ממה שדמיינו בהתחלה.
כשמישהו אומר “אנחנו צריכים X” — אני מקשיב. באמת. אבל גם בודק.
לא כדי לערער. כדי לוודא ש-X הוא באמת מה שצריך — ושאפשר לעשות אותו נכון, בקנה מידה שמתאים, ובדרך שתשרוד את השגרה ולא רק את יום ההשקה.
מערכת שלא נכנסת לשימוש — לא פתרון. מערכת שאף אחד לא יודע לתחזק — בעיה.
אני חושב מראש על מי יעבוד עם זה, איך ילמדו, מה יקרה כשיהיו שינויים, ואיך זה יגדל עם הארגון — לא רק על מה נראה טוב בהדגמה.
זה לא תיאוריה. זה מה שאני עושה בפועל — בפרויקטים שבניתי ומנהל.
ב-Sora, עבור שערי אורה, ישבתי והקשבתי לפני שכתבתי שורת קוד. בשירות הצבאי, זיהיתי צורך בניהול ידע ובניתי פתרון — גם כשאף אחד לא ביקש ממני “מערכת”.
בדרך כלל זה נראה כך:
שיחה ראשונה — להבין את האתגר, לא לאסוף מפרט
01העמקה — שאלות, הבנה, לפעמים גם ביקור בשטח
02תכנון — מה בונים, למה, ובאיזה שלבים
03פיתוח — עם עדכונים, לא בהפתעה
04הטמעה — שהמערכת באמת נכנסת לשגרה
05זה לא תמיד אותו סדר. אבל זה תמיד אותו כיוון: מהבנה — לפתרון.